לציון 65 שנה לרצח היהודים בבאבי יאר

מידות: רוחב-  150ס"מ, גובה- 150 ס"מ

חומרים: שמלה, בד מפוספס בטכניקת קשירה, כפתורים, בובות דאגה, חרוזי זכוכית,  חרוזי אותיות, חרוזי עצם.

היצירה נראית במבט ראשון דקורטיבית, יפה, ססגונית, מלאה במאות בובות דאגה צבעוניות, חרוזי קריסטל נוצצים, כוכבים בוהקים. פרות רועות באחו בינות הבתים, תרנגולות  ושפנים בין הסלעים,  מכוניות ורכבות. פסטורליה במיטבה. ביניהם  מעגלי גברים, מעין רוקדים, המקיפים בורות שחורים פעורים. במרכז הבורות, גופות ערומות ועצמות.

מתחת לפני השטח, כשמתעכבים על הפרטים עולים הנושאים הקשים ומצליפים במתבונן. החיים המשיכו במסלולם בזמן שיהודים הובלו לבאבי יאר ובורות הריגה כמו פונאר  ואח"כ לאושוויץ.

השימוש באלמנטים נבחר בקפידה:
חרוזי הבדולח (לזכר ליל הבדולח ב  1938)
חרוזי כוכבים- מציינים ירי  לנשים לתוך בורות הריגה
כפתורים שקופים- קיומו "השקוף" של המחנה.
רכבות משא – נושאות אנשים במקום בהמות .
על רקע בד מפוספס יוקרתי (זכר לכותונת הפסים שנתן יעקוב לבנו האהוב), מונח בד פסים אחר,
כאילו עולה בלהבות ומעליו פסי רכבת (שעליהם הובלו היהודים להשמדה) ושמלת פסים- תלבושת המחנות.

על שמלת הפסים -  מאות בובות דאגה (כשראשן מופנה כלפי מטה) יוצרות
טבלת יאוש, שהיא למעשה תבנית מחנה המוות אושוויץ- בירקנאו (הפוך גם הוא)
בתחתית השמלה, הקרמטוריום עם  ערימות הבגדים שהוסרו והמשקפיים,
הבובות שהופשטו "מתקלחות" עם הגז צקלון B ובסוף ערימת העצמות. כל זאת על רקע תמרות עשן מהקרמטוריום. מה שהתחיל ברצח בגיא הריגה הופך לבית חרושת למוות עם תמרות עשן מתטמר מעל הקרמטוריום באושוויץ. 

היצירה מתכתבת עם שירו של אבנר טריינין "כותונת איש המחנות"

 http://www.amalnet.k12.il/meida/sifrut/sifshoa/hafalot/ssi0a112.htm